פרנקל ידידיה יצחק הרב זעיר להיות גבן נהיני *לא היח ולכן דרגה, בשלמא ו4א �ל ולחיות חנלים אל נחבא להיות ל' תו- א1לם חקדען אל לגשת ירא , והס צריך, אני ולמז1ד היא רה נ � אלד! במילים לגשת-ו הרהיבונ' בי- הנודע בעל הגאון פוחח הן בסי' המפורפמת תשובתו את הודה חכם הגאון, אל אבן �העזר הל' ע-ב אלו במילים — דוד בכר יצחק ה- לנתינת גגשתי כזאת ונהרגשד, הנאות. שורות אתת .קאצק" ששמה זו פרשה היא ניותר המופלאות הפרשיות ו- הבעש-ט מימי החסידות בתורת הרבו שלא כמה וכל , ימינו עד היא עדיין ולפרשה' עליה לכתוכ מדרש בבחינת תורין מס עטופה הופ- של זו כבירה תופעה הנעלם• וג- תניםה רבת אישיות עת אמת של ועוז הוד עטופת בורה המס- מלהוריד נרתעת שאינה — אף צורותיו לכל השקר פני מעל וה ק- של בגלימה מתעטף הוא אם במל- בודדת בהיותה אבל דושה, ה- מעולם היא מתחזקת זו חמתה את זה עולם כלפי ובההיחה שקר מס- .העולם הנועזת המימרה אמותיה. ' בד היא מתבודדת ריח- מת- בתוכה• ועומדת עוגה עגה חיי וחיה מעלה, של בקדושה קדשת אין אשר שנה עשרים במשך מלאך מל- אליו" ודם בשר לשום גישה המבחן כור את עברו אשד לאלה בד מ- אנשי ות, הנשמי התפשטות של ודש � בתיהם את עזבו אשר עשר. , דבי לשום זקוקים ואינם םחותיהם לא אף לשתיה ולא לאכילה לא .ה- בטויו, כפי אשר אלה ללינה, כריתות גט דוד בית למלחמת יוצא אין כזו תופעה — לאשתו" כותב ו- החסידות בעולם ודוגמא אח לה שאין היא וחתומה סתומה ע-ב אדם בינת ואין בה תופס מח להשיגה. מסוגלת פעם שאל הצדיקים מגדולי אחד הרבי את הכיר אם ישיש חסיד אותו זוכר אני : הלה ענה מקיצק. אוחו אמר סוב, טוב' בחלום. כמו ב- פניו שראה מי אשרי הצדיק, חלום• זכר, לא הללו השורות כותב של הקדושה דמותו את להכיר לה- זטה אבל מקוצק, הרבי מאותם היכלא, מטי יחידים כיר בכ- ונגעו התגלגלו אשר הבודדים מדרשו. בית של המנעול פות אזני שמתי קטן ילד בהיותי עוד של אמרותיהם לקלוט כאפרכסת מהם אחד שכל האריות, שרידי בהליכו- עצמו, בפני מסכת היה מ- ושמשו , חייהם באורח תיהם' רוח. ורוממות להשראה קור ' אלה המה שמעטים לבי שמתי קאצק, על ספרים וחברו כתבו אשר לא-חה בםוי לתת יכלו ואשר מי וכל הואיל מופלאה, פרשה זק- של השתתם את חי לא אשר מס- מקרוב, הכירם ולא קאצק ני � ש אספקלריא מתוך זו בפרשה תכל את ז מבטאת שאינה מאירה, אינה ב- י אשר והמעשה, המחשבה עמקי אנשים שאין ובמקום קאצק. תורת ולהקזץש הקודש אל לגשת הרהבתי הק- הדמות תיאור ל מעסות שירות הנשגבה והנפלאה, הגמלה דושה, י מבינתנו. ב. אם גדה" א אצל לך מד, .עקיבא פל- מבחיגות קאצק על לםפך באגו , כלום אמרנו לא ואנדות, י אים אלא ' אינה קאצק פרשת וכל י הואיל כשם פלאים' אגדת אחת , אלדה .מד, בזמנו, עקיבא ר' על שנאמד הנפ- תייך כל הלא " אגור, , אצל ^ לך יו- ומה אגדה אלא " אינם לאים נא ננסה — אגדות? ' איפא י סיפו המוחשית דמותו את במקצת לתאר שאבותנו וכסי באזננו ששמענו כפי , לנין ספרו •לד, בהיותו ,עוד מקוצק ' הרבי חרי- גאון, של תכונות בו נתגלו מעבר מחשבה, ה ' ועמקות המוז! פות בעל שרבו עד , פדה" קנה לבל יכיל אני התבטא" חכמים- ה"משנת ועם גם ואולי אנשים' עם ללמוד שרפים !עם לא אבל מלאכים' הוא שלם , ביום מעיינים שאנו "מד. בדבר היה ולא אמד* במבט סוקר אשד עולם גאוני ני גוזמא, , כל זח , אמרי עליהם נשען ישראל בית בתקיפת חי היה מנדל רבי .אפ הח � אמר כך תנא'' היה התנאים איי• ר' להגאון זצ �'ל התים השי אשר יהושע* *עמק בעל חתף זיק , מקות � בע בדורו יחיד כמעט היה נקרא ומה ן ' , העי .דרכי והוסיף, • כקוצק" למדתי תורה חרושי פסי � אברהם רבי הגאון חתנו סיפר: נזר- .אבני בעל כטשוכ ומ-ק- תמוה ברמב"ם עיינתי .פעם רבים חושים בהבנתו יגעתי שה' גמופו כוונתו• לעומק חדרתי ולא ל- הסבר למצוא הצלחתי דבר של 3 לקדש נכנסתי רמב"ם ה סדנת הוא ביאורי את לו ואמרתי ח מ ני להגאון הדברים את לומר לי אמר בעל הוא מגור מאיר יצחק י רבי ל' אמרתי כאשר ד'די-ם, ' החי בההלט, אותם דחה הדבתם את מאלכ � העניך חנוך ר' לרבי אמרתי מ- אותם שיבח והוא זצ*ל סנור לה � כילנו נקראי כך תוך — אד, ב- נכנעו , חמי קדושת אל כנס כשעמדת• תמיד כי ופחד אימה מפחד ראשי שעדות מרו ס להננס .כך והרעים עיניו גבות הרים הוא משבח? וזה דוחה זה לומדםז הרמב-�ם את לתרץ התחיל ומיד שהייתי אני אופנים, עשרה בשלש מ- שבעה רק הבגתי לימים צעיר יבז אז שהיה מאיר יצחק רבי , הם עש- הבין בלומדות הגולה בגי של יותר, ולא רה ה � בעל עצום גאון מספר נך ה- בתשובותיו אשר נזר* .אבגי בו מכתיר שהוא גדול היותר תואר יש- גדולי ביגיהם — שואליו את הרב או הגדול הרב הוא: — ראל אשר והוא לא, ותו התתף, בנימין רבי להרב בתשובותיו כותב היה אשר דיקטרינסלב אב"ד זאב ברו � הגדולים הרבנים אחד בזמנו נזר- ד^אבני את הכיר ולא םיא, שמי מכיר אינו כי כתב .אשר נ- זאב רבי הגאון הרב היה אבי חו- , רבתי א י ביאל דקיק אב"ד חום צ � ד' למלאך הדומה הרב היד. תני מ � מנדל מנחם רבי מרן אות אהע-ז נזר אבני שו-ת , , קאצק" סק-מ(. קכ"ב סי' קדושין ה' עצומה, היתד, בתורה שקידתו רגליי על שלמים לילות עימד היה .שינה מגירסא. מומיה פסיק ולא לא לפניו כשעומדים לפניו- אין הלמ-ד בשעת ישב ולא יושנים. אז שכבר עד רגליו על עמד אלא אתו הבאים כל על אימה הטיל באימה" היה שלמודו כיון במגע, יום ובכל ובזיעה• ברתת ביראה התירה בלמוד , כארי מתגבר היה לובלינה שהגיע עד שבלב ועבודה מי ראה מיד אשר .החוזה* אל גדול, בכבוד ' וקבלו לפניו, עומד לס- יכול היה לא הוא אשר דבר בעצמו כך אחר סיפר כאשר בול דאי- החיים לדרך _ כשיצאתי ואמר: משמ � .קרע תחנות שלש שישנן תי והכביד החאוה הקנאה, בלע"ז, עס- היה לא הראשונות התחנות שתי עם נפ- בשלישית אבל מגע" כל לי לי וחילקו ללובלין כשבאתי געתי לעמול צריך הייתי מאז כבוו" ' מבין אותה שהוצאתי עד שנים "שיני" .הי- רבו את מצא בלובלין נקשרד, נטשו אשר הקדוש" הודי אתו הראשונה בפרשתו בנפשו. "היהודי מינו. את פין מצא מיד בתורה עגום גאון שהיד, הקדוש- הש- עליו השפיע בקדושתו ומופלא ואמי סיפר תמיד• מכרעת" פעה חורי ' הקדוש* .היהודי דבת כי ב• התישב ועצמותיו• גידיו לתוך בתורה ועמל בקביעות טשיסחא ^יאיר, בן פנחס רבי של ובמדרגות חסידות בקדושה, בטהרה, בזריזות, הוכי- אשר לאביו הקודש. וברות יבהר ולא אבותיו בדרכי שילך חו עונה הוא סתשה של ורך לו הלינד, שנר עושה ואינו ,הולך עשה לא, סוף סוף הלא בידו- מגיע הלינה שכר ומה דבר שום זד, מזבית הליגה מכד אלא לוז או- שאתה מה ועל ידאי לו יש .זר, נאמר הרי אבותז דרכי מר וארוממנ � אבי אלקי ואנוהו, אלי אני ' אלי להיות צריך מקיום הו- , במוהי האלקות את להשיג צריך " אבי קי י אל ואח-כ ה- חסידות, , גרם לא אז נבו דבר על לרבי בנסיעה מתבטאת להחפ• ממנו לבקש גשמיים, צרכים הגוף בריאות על פרנסה. על לל הסת- בוגרת• לבת הגון שידוך על ( חלול � כעל זה, מסוג דברים על כל ש �ט הבע יצר כך לשם לא הקודש, ל- כוי החסידות דרך את הקדוש , .כל-בו" חנות למין אותה הפוך וכ- חתנים חנויות, משיגים, בר, הכרחי אמנם — ורופאים, לות, עביר גם שיתפלל מהצדיק לבקש י � לע הטפל את להפיך אבל זה, ל- ס נפשי לטפלן העיקר ואת קר ל- הוא העיקרים עיקר מזה. דה לע- כיצד ומחשבה מות השקיע תפקיד• � וללמד האום נפש צב תאכל* כי כפיך יגיע ", אדמות. עלי ולא , כ פ י ם יגיע רק תאכל! בשביל נוצי הפיח המזח. יגיעת מזה" למעלת הרבה שהגם דברים גם ושתיה, באכילה דוקא ולאו ה- אח לחפש יש מצוות בעשיית קלי- את רק ולא שבמצור. מות ל- יחוס אין החיצונית. פתה הכפ" יום ליל של מעריב תפילת יום של למעריב מאשר יותר תם ל � לב שמה אינה האמת פשוט. אינה היא כי לתוכן אלא .צורה' תו- .לא עצמית. אונאה כל מובלת להונות אסור עמיתו" את איש נו ובהגדרתו עצמו, של האמת את שימש גדול כהן יחנן י י החריפה: ול- גדולה בכהונה שנה שמונים זה , צדוקי — צדוקי- נעשה בסוף ג � געיואון איז )ער צווק! מלשון כ- טיב! לא וזה זין( בי' ערעננו , עצמו בעיני צודק אדם שנעשה מסובן וזה עצמית• לאונאה סימן זה השם! לעבידת וכממשיך בפשיפחה. מבינים כך ה- _ הקדוש" .היהודי של דרכו השל- את מוצא הוא בונים ר' רבי אשר סוערת נפש הנפשית, מות ואינה מקובלות י עם משלימה אינה מ � מתרשמת אינה שנרא, סובלת ב- ומיפתים .אותות , .מופתים" אומר! היה �— חם" בני אומת רו- עלינו עושים כאלה דברים אין במצב נמצא משנוצר האדם שם! מלחמה, בשעת מלא" .גיוס של כ- ומשפחתו, עצמו להפקיר וצריך הובל אינו הוא שלימות. לקנות די חסידים של אפילו ההתנפתות את הי- יהודים ה" י את מעשה" ואנשי .פ:? אומרת חזותם אשי פים' חז''ל פעם: אמר וכך דרך* כהיכל- צלם העמיד "מנשה אמרו שגאיתן אלא — היהז טיפש וכי ש- בסוטה אומתם )חז-ל היה' לי! יאמר נחמן' ' לר בחלים נתבלה נחמן ר' כאשר ליז קתת תברין חבריןי( מנשה המדרש בבית אמר עיניש .גבה נאמר גאוה בעל על ' אתם אוכל* לא אותו לבב ורחב ג- בקולו! הרעים יודעים, זהו ועךב!!! שתי זה ורחב בוה מאליו מובן — מנשה! של הצלם רק לחיות יכלו כזאת שבאוירה תלמיד• כמו בגדלות מוחין כעלי עמד בראשם אשר בונים, ר' הרבי ה �; חבריו, ואתו ' מנדלי ר' הרבי מ- יצחק ר' הרבי הרי-ם, תדושי מ- העגיך חנוך ר' הרבי ווארקא, הרבי כיצא' ' מאיז הרבי אלכסנדר, פיי- ר' הרבי פראדזימין, יעקב ר• הירש ר' תו בי ונאמן מגתצא, בלי האוירה יוצר — וכוי מומושובר היה אשר , מנדלי ר' הרבי היד. מ- חלקים .צ-ס שבחבורה• הארי מנד- בגלל הם לפשיסחא נסיעתי אומר שם" שנמצא מטומשוב לי — והוסיף הר"פ. החרוש; בעל עליו אמר מלובלין "חודה" ה שעוד דנםיר .מאן הק' הזוהר דברי את איתנסירת מלכות קיימא את לראי ת- שום נאמר מלך ואצל — ליה* שת � תז"ל' אמרו מלד עליך שים נ� מדגישיס ולנן ועליך, הא-אימ/ו י כזאת אימה מנולי ' לר חקרנות ה כזה. ופחד וטהרה קדושה של זו מלנות ב• האמורה מלבות בבחינת היא נשים, לא נםף. לו ירבה לא תורה, ולא בשנים( עשרות היה )פרוש חק �ת ונד בעניות חי — סוסים בכסף. צורך נל שירגיש מנלי סייבלי ' ר הצויק לו מציע כאשר ו להיות עצמו על לקכל מגויצא. לנין אחו סוחר שנין בסנסוך נורר ב• מנדלי ר' עונה תמריל הנדיבה עו- מזהז לנו יהיה מי? הקפ �ד" ר' אומר ז מה כסף! סייבלי ר' נד? פייבלי ר' והעיד פוי! כסףו מנדלי! אותו תוקפת היתה רבות ששנים נסף. מטבעות למראה נחילה אתת שפעם זקנים, מפי ושמעתי סיום עם בפשיםתא, השבועית בחג לר- בונים ר' הרבי יצא השלחן והפת- מנדלי ח הרבי עמד קוד. הרבי אליו ניגש אומר: בלי יל' מד. מנדלי! ואמר, מוורקו ר"י שמע! ואמר' ענה מסתכל? אתה רקוד- ~עת אמר המלך שלמד. רקוד, המילה של באותיות �- רי-ש כאות שפלות האותיות, ישנן מילוי ה בקו"ף שי-ן. הוא המלוי וא"י הוא המילוי נוא"ו י פ היא חן י _ ל-ת הוא המילוי נדל-ת נע- כשאדם — .שפלות"( המילה ע- מקום לו אין נאמת' שפל שי' ! להרים מוכרח הוא ואזי אדמות, ילי .עת וזהו האדמה, מן רגליו את ממג• מוזארקא הרבי נפוג • רקוד" גבוה כך כל להיות ואמר ב*ימה, א- איש כזה הנמצא שפל• כך וכל בוז אלקים רוח שר האברכים אליו נדכקו ביחוד א- תלהנוח ה מלאי מחפשי �דרבים, ממנו שמעו בפשיסחא עוד ייר לא והקרבה נפש מסירת בלי כי קדו- .פרשת דבר• שום משיגים ו- תחיו. קדושים מתהילה שים דם בלי , בסי� .דמיהם מסתיימת .א- כי הקדושה" י את משיגים לא � 1 הואיל הנשבר- כחרס משול דם " � ' מת• אלא מגבו מטמא אינו חרם מ- אינו החרם של יחוסו כל כו, שוה אינו החומר כי עצמו חמת כך תוך לו שיש מפגי אלא כלום אלא כלום, אינו בעצמו אדם גם תוך" בי שיש כזה הוא ערכו כל היא תוך .בלי קבול, כלי שהנו בפיות סביבו עמדו הם אשפת* דבו- הם אלה והשתוממו: פעורים נו- חדש! נוסח זהו חדשים! רים שהמי- הזמנים עבדו ומש �ב! ט סח ל � בפרדס סיול מין היתד, דות ל- מנת על ללמוד הטעם, עתני כוכב דרך מעתה לא• תעלות. ה נוחים תיים יותר אין בסומשוב' הקרבה דורשת חסידות וקליט. את הבית, את הכל• הכל, להקריב ם י העול את עצמו, את המשפחה, את לרמות לא ובלבד שלו, הבא אמת. הקב"ה של חותמו עצמו' ר'שקר, בעולם אנו חיים אמנם ואם העולם. עם מתחשב זה מי אבל שיוכלו אברכים עשרה לי .תנו כ- של כיפות עץ, נעלי ללבוש תלו- יהיו ולא קש' ואבנסי תב, הגגית על ויעלו אחד, באף יים נת- לא האלקים" הוא ' ד ויכתוו ם לד, שאין מן, לאוכלי אלא תורה נה דוא- ואינם להיום סעודה אלא לי היו לו מחר* יאכלו מד, גים .א- העולם. פני משנים י הי כאלה, הע- ן מ שב כאשר אבינו ברהם והמסירות ההקרבה את וראה ' קדה יחדיו" שניהם .וילכו יצחק של וכאי- דבר' שום קרה לא כאיל• לעשו- הולך יצחק אשר הדבר לו ואין , •טבעי פשוט דבר הוא תו הכלל, מן יוצא דבר שום כאן להת- , בעצמו החליט זאת ראותו ב אל " אברהם .וישב זו. לדרך קרב געגאנגין צותק איז .ער , נעריו" כו- על חזר לייט-! יונגע די צו להראות .היודעים הנעותם חות , י לעצמם" משולשת אצבע תנו- בלי ארובות אוהב .אינני מ- לא אותי בקולו. הרעים רים- פעמים מאד, יאמר אדם אס , רמים יאמר ולא מקודשת- את .הרי ה- וכל לבטלה, עביות' כל .לי' ,V העיקר לשיא. שהכין חתונה ה• וכל הלמוד כל שומעים. אתם אי- אדם של המדרגות ל וכ מיסד עלי עבודתו וכל כלום' שיים 0 י זד, כל אם לבסלה, היא אומות העיקר הוא לעצמותיו חזר לא ל י ו ו ן I ק- כזאת ובהרגשה זו באוירה \ משיש- של ה" חבריא- עליהם ' בל' מנולי ו' של .מרותו" את חא י כותב ם הוי � החדושי מטומשיב, מאלכסנדר, העניך רני הגה-ק אל ובר- קולות שהו כמו כיי .תדע הד במעמד התורה בקבלת קים התורה קבלת עכשיו יש כך סיני ו- בסומשוב* וברקים בקולות לטומשוב להתאסף התתילו אמנם לקבל כדי טשיפהא תלמימ מבחר , בטומש-ב אמת, תורת התירה, את וחברים כידידם שה* חשבו חשוב וב- בהתקרבות בטומשוב יתקבלו מרה. טעות סעו אבל מיוחד' יחס המזוודות עם באו אשר לראשונים אלי- וידבר התנכר ביתו אל ישר ב- אשר .המלאכים — קשות• הם .אנ- בדמות באו אברהם אל או ככר יעקב אל באו וכאשר ' שים" הו- , ממש" .מלאכים בדמות בא• קד- מימים יעקב את והכירו איל אבל קסן, עוד שהיה בזמן מונים , עשיו אל מיד אותם ח י של יעקב .וירא מלאכים! לסבול יבול אינני אפ- , מרחוק" ויעמדו וינועו העם זאת ובכל ולהתנועע' לראות שר עומדים הם ובעוד מרחוק. לעמיד יכול בקולו• מרעים הוא נדהמים. טא � טאטע! היום כד לצעוק אדם דיל- שואל ואני אבא!!! אבא טע! מא•? אלא — הוא? אביו לאו מא צי- שהוא עד כך כל לצעוק צתך והוא תה. א בני כן מלמעלה , על חלקים. לכמה מתחלק היצר : המשיך אבל , וכוי וכוי לקנאה' לתאוה, התא- יתר כשםוסקים זקנה לעת אתו כשטח היצר כל מתרכז וות' מהם בורח אני הגאווה. בשסח אומתם אשר איועד מד"שיינע לבי בשתרות כי לי יהיה .שלום בבחי- כבר אצלם המצוות! אלך" בשגרתיות! , נסשי עלי שלום נת לב בשתרות ריחדישי אמר איפוא, לחינם לא וואהר .א עיניו לנגד שראה הת"ם אמי- אש חתיכת פייער" שטיק זאת בכל תיראה שלא וכמ תית• .ויקח סיף מו הוא כמיזרה, הדרך על וישם העצים ואת האש את גיגש שאדם לפני — בנו" יצחק להסת- צריך לרצונו קרבן להיות העצים. ואת האש את לשאת גל לעקידה! הקדמה זוהי אלה טומשוב' ימי התחילו כך ה�• זו, לווך להסתגל יכלו שלא נאחזו האמת, מחפשי ואילו ססו חתך אשר , מנולי ברבי בצפדנים ברזל, של במסרקות בשרם את עד אש של בלבין אותם וליבן — נשמותיהם את .הכשיר- אשד זצ-ל. נזר אבני ל בע של כביטויו לייכלע רבי גם ה הי הבאים בין איגד שלמר, רבי הגאון בן איגר ח- איגד. עקיבא רבי הגאון ונכד התחתן כאשר כי מספרים, סידים ע � היה שבעצמו איגד לייבלע רבי בע- קוצק אגשי שםו מופלא, לוי למוש- בו, עיגיהס את ההיא יירה אביו אולם החסידות. לתורת כו עם במגע יבא לבל עליו, אסר מ- התקרבות גל על ע"כ החסידים. רצה לא ואף בסרוב, ענה צדם עשו מה אתם, בשיתה להכנס הכפורים יום בליל — החבריא? ייבעלע י ל ר' ישב , נדת" .כל אחרי ב- יומא, מסכת בהתלהבות ללמוד אל � ' ור אחד זקן ניגש שעה אותה על שכב שמו, ביאליפקוטר עזר הוא ובעוד נדום. ומיד הספסל הנחירה קול נשמע בקול לומד מאד כאב לייבעלע לר' הזקן. של שקירין אלה של כזד, מנהג על העבו- סדר כך וכי חמידים להם עליו חזקה אבל הקדוש? ביום דה אח- , אתם לונד לא אביו מקודח לאחד יקרא הזקן, קם קצר זמן רי לי ותביא ך ל .ברוך מהחנריא. י• הלה רץ ומיד — יייש* מעט לייבע- ר' ובעוד היי' �ש, את הביא כבר עיניו למר �אה נדהם עומו לע השלח!, על הכום עם �ש היי עדו למ- עומו הזקן כ• ראה וכאשר עם גובל והדבר נוסו, את ז-ג מ- קפץ ת"ו, הכסורים יום ול ל ת הלא יהודי! , נהש כנשוך מקימי מה הלה שאל היום! הנפורים יום לייבעלע ר• ענד. נפוריםז יום זה למת- קדוש יום הוא כפורים יום לצום ציוד. הקב �ד, • ולסליחה, לה — הקכ �'ה? זה ומי ולהתענות. בו או- משך וכך לשאול, הזקן הוסיף דבר של בסופו כי עד 7שיחה חו ולד- להכיר כדי לקיצק, אתו נסע הוא!!! ברוך הקדוש זה מי עת נו , לו אמר נימה, ס לקדש בהכנסו מד, אז ללמוד יודעים ככר ואם אפילו ללמוד תדע אפ �לו ואם יש? יבוא מה? אז מוזילנא דיגאוו כמו וית � שלר התמונה את ויקנה תיס ובשביל נו! מיטתו. מעל אותה לה יש שמע — העמל• כל כדאי זה לע- והיא מזה, שלמעלה מה עוד אונאת ובלי מרמה, בלי ד' את בוד תמיד, ר' לפני לעמוד ולא עצמית. ה- ציני על ולבקש בפתח כעני שתום � דען בעטליר. א כמו גוף מ- שסובר עזאי לבן מקשים פות איך י"ב( ד' דף )שבת כעומד הלך ברשית אמות ד' מעביר מחייב הירושלמי בשם ומתרצים הרבים? קשה אבל בקופץ. דמיירי ש7א ולולב שופר על גזרו ולמה שמא החשש משום כשבת ליסלם התוספות, דברי ולפי , יעבירנו שיקפוץ, כך כל רחוק חשש משום א- — ושופר? לולב מציות יבטלו תיארו לא כי תז-ל. צדקו בל, מצוה, לעשות הולך שאדם לעצמם' ממקומו. אותו תקפח לא והמצור. שי- שלא אהרן של שבחו .להגיד געשלאפין" נישס איז ,ער נה'' יום אליה הסתגל אשר אחרי — אצלו, נתישנה לא זאת בכל יום, כביום עבד התלהבות באותה אלא הראשון. לש � מעיז זאת בכל לייבעלע ' ר ערוך, השלחן על מקפיד אבי איל' ת- על ישאלני אם לו, אענה ומה שהמשנה לו, תענה בזמנה? פילה לח- הפועל את שהשוכר אומרת הס- את השחיז אפילו , עצים תוך כי- כעבודה, נחשב היום רוב כין — מעבודה. חלק היא שהשחזד, ון בידו הבא מן .ויקח לו תאמר מן לוקחים אם — לעשיו" פנתה התבו- ובלי הכנה בלי ביד! הבא ואם לעשיו. מנחה זו ניות נקי בתורה, פסוק אביך, ישאלך לו, תענה אתתז שנה לביתו יהיה שב- יודע הייתי אם — בשמי — הייתי כאן כמו נקי יהיר, ביתו נפשו הביתה. מיד אותך שולח של בנפשו נדבקה לייבעלע ' ר של הנד- כאסקופה עצמו ועשה הרבי הח- הדרך את לתוכו לספוג רסת ושה. אלא איגר, לייבעלע ' ר רק ולא ס � מגי מאיר יחיאל ר' הרבי גם ג"ב היה לייבעלע רבי שכמו סינין תק- ה מתנגדים, ממשפחת קודם כאשר עיניו ואורו לחסידות, רב שמעתי מקוצק. הרבי עם ' נפגש א- — לב עם תהלים אומר שאתה אינני באמת סקוצק, הרבי לו מר תת � לומר יהומ יכול כיצד יודע המלך שדוד מה אחת בשעה לים ב- אלא שנד" שבעים במשך חיבר ולא האומר, הוא מי תלוי עיקר אבינו יעקב הנה שאומתם. מה א- ואבואה אשתי את .הבד, אומר שמים לשם ז"ל רש"י אומר ליה" ואילו תולדות" להעמיד נתכוון, לע- אוכל .לא אומר הרשע בלעם מל- רש"י אומר , די פי את בור שהעיקר זזת היה. ממון שחומד מד ש- מי אלא שאומרים, מד, לא הוא הרי האחרים, את לחקות אומר• ינחש *נחש בעלמא מעשה קוף זה ירצה אדמ אם כםוגי- אשר |איש זה הת י נ ו מ כ לעשות אם אבל לא, ותו ניחוש רק שתזכי איש ידי על נעשה זר. , אחר לגמוי דבר זה הרי כבוו ע- — אמתו אנשי אוהבים אנחנו ל � אביו, את לשמש כשנכנס ש-ו זאת חושבים וחז"ל שבח, בגדי בש אני אב, בכבוד גבוהה למדרגה בחוץ, תאור. בעל שהוא שמי אומר, בגדי לבוש כשהוא הרבי אל �בא רמאות: זה הרי ושיראין, משי וצביעות! רמאות שומעים? אתם זה כברו תוכו עשיו. מעשה זה אצלי העיקתם עיקר זה העיקר! מ- לא זה שבורכו מאליו מובן יכולת ובאין שותפים, הרבה צא משך השקר, עולם את להחריב .העו- הימנו, יויו את עצמו הוא מארץ .אמת התריע. מסריח- לם הש- את יקברו לא אם — תצמוז- — האמתז תצמח איך בארץ, קר ה- מן לאס לאס ידו מושך הוא וכארי אמותיו, בד' ומסתגר עולם ובאו- מסוגרו. לפעמים הוא מתפרץ שומעים אימה של רגעים ה תם ופחד אימה המטילה נהימתו 'את לבג" ג הזוכים הבידדים כולם. ! על דברים ,שומעים הסנעול ככפות המתאונן לאחד להבות• התוצבים אתה .אין אומר הוא לו. מר כי מ- יצא-ז לא מרור בלע כי יווע את היסב להרגיש ללעוס צריך רור הר- פעם בא כאשר — הפרירות. ו- לקוצק, מווארקא מנדלי ת בי על שנתקבלו היתידם מן היד. הוא ר � למה שאלו' הימים, באותם ידו ת- של לשלחן פעם נכנס לא בינו עשרד, לי יחנו עונה: הוא למידיו, עם לי אין ואכנס. כמוהו, חסידים מיוארקא מנולי ר' ענה לשבת. מי צריך שרבי אומר היה אבי ואמר, נוסעים איזה עגלון, כמו להיות ע- נוסע. הוא איתם לו, שמזדמנים לא בידו, תנועה מקוצק הרבי שה נוצרתי לכך לא — אצלי שהד- טל אגלי לספר בהקדמה הוא: כותב םסוכסשיב הגה"ק פים חמי לבית ולפנים לפני .נכנסתי הכח � מקור מקאצק זצ-ל אדמו-ר העיון דרכי ממנו והתבונה, מה שנק- מה תח �דעתי נ ממנו ו , למותי כל לא כי באמת, חוושי �תורה רא יאר ולא המה, חידושים הפלפולים אשר גדולה השגחה יסופר. כי מן נ � בע גם םקיחא בעינא עלי השגיח , והחדושים- הלמוד סדר ין ב- ונתעלה עלה הימים באותם הדין, מעלמא שלא עליונה, קדושה הת- אליו, מגשת ויראו שכמעט החופר. כלי וכל הגשמיות פשטות כשהביאו נזר" ה"אביי בעל חתנו אש- של המצבה נוסחת את לפניו וראה מקאצק, הרבי בת שרה תי במויגות, ,שרתי כתוב שבנוסח תי- שפה( היה שרה )כי שדף- בת שרף "בת והוסיף יוו בכתב קן וי- היה, שרף אמנם כי , מעופף" מל- את לחם אשר בדורותיו, חיד ש- חורה. של לאמיתה האמת חמת ודם. כשר של בלבוש רף וי- של והאור שנים, מאד, עברו לעומ- וחידד בוקע, עדיין קאצק את ומרעיד ומלהיב נפש" של קו אחת תיבת שבלב. הנסתרות הנימים מסוגלת ביתו מבאי או מקאצק וא- שלית את לזעזע כיום עדייו כה � מכנפי .מבלאי הנפש. דישות מפקיעין היו מהן ומהמוניהם, נים בית אור את מדליקים היו ומהן שואבים אנו עדיין — השואבה" מ- ממאי וזוהר, אור ם .ו י כ הזק- שתוי מאותם כהנים כנסי היו, במקדש כהנים שבבחינת נים לעבודת עצמם הקדישו אשר י ד ש- השואגד. בית של זה ומאור ול- עצמם לקדש הקודש, רוח אבו והאור יתן ומי , העולם את קדש המקיפים החושך ענני דרך יחדור את ולקוש לטהר עבר, מכל אותנו ושקר, צביעות מכל חיינו, חשכת איבודתו אמת בנתיב ולהדתכנו וליראתו. וקוו© צדיק אותו של וזכותו בית כל ועל עלתו � תגן עליון אמן, ישראל' תצמח מקוצק אמת 1 כבר כאן חי א שה לי .משנודע מנוח. נפשי ידעה לא ראה ש איש בינינו עוד חי "האמנם אי הפל המורה את פנים אל פנים •כו"'ז. לבי לתדרו. נכנסתי שבת .במוצאי נשלן ישב הישיש בחזקה. פעם והצנום הקטן גופו השולחן, אל עיניו , ונוי שנים ה' חסר מאד. בן ל- הביסו הילדותיות הכחולות, עצמן- תוך מאד קשה הקוצקאים. את ידעתי קוצק- על דבור מפיהם להוציא • עצמי על הבלגתי לא .לבסוף על 'משהו לי לספר כבודו היואיל קוצק"י אין, מופתיםלי מעשיות? מה? — כלל, מופתים אין לספר. מה אין ה- — וקרא: הזקן גתכעס כאילו נוקף אדם שאם אמר, ז"ל רבי ה � מעשי כל מופת! זהו באצבעו וכל אילן כל מוסת! הם בריאה ית- הבורא נפלאות מספרים צפור שאינו מי כי אמר, ז"ל הרבי בדו• כאן המונה זה שגרגיר �חול מאמין, יז- ואם כאן, מונח להיות צריך יחזור כמקל חול של קופד, עזעו לו המיועד למקומו, גרגיתחול כל מאמין. יהודי אינו עליונה, בהשגחה בקוצק מופתים. חפשו לא בקוצק האמת" אח חיפשו ב- כנראה' צלל, נשתתק. הזקן שוטטי ' מבטיו אף ימי �קדם, זכרון ואמר: פתח שוב במרחקים! נכנם ז"ל הוא , אני זוכר — מפה המלא המררש לבית פתאום , מופלגים לומדים חסידים, פה, אל ה- לא נחרדו. כולם קוצק. יקירי מבסייזעס העיף הוא לברוח. ספיקו כ � בקול �חרדות: וגעה הקהל ל ע כו- חכמים, שכולכם אתם סבותם מופל- למדנים כולכם נבונים, לכם למדתס ואנשי �מעשה. חסיוים ' גים ו � בצבור, התפללתם יום, של פרק ! מעי" בני .שישו אתם אומתם בכן, בכם? יש אמת קורמוב כלום אך מי � מיאום! יושר? של שמא.ניצוץ לכו אתם. ובעלייגאוה שקרנים איס! עו- סרחון שכמותכם, טרחנים לכם ובדי �אלילים ע מכאן. צאו מכם. לה ובדי � ע יתבךך. שמו עובדי ולא אתם — אברר,., תדע, הלא אתם. עצמכם עצמו י אל ודומה, , אלי הישיש סח חשך כאלה דבורים שאחת — סח ו � בטלים והיינו כולגו על העולם ירדה בושה ' עצמנו. בעיני מבומלים ' , הוי בקרקע פנינו את וכבשנו עלינו הוא ז ז''ל. הרבי מפניי " ' הפחד הפחד, היה ז-ל י הוא ממש. י נורא היה את " שומעים וכשאנו בסנדלי �בית, והולכים המתקרבים נוקשים, סנדליו גבית � 'מהומה מתחוללת מיד אלינו, ו- נפתחים בורחים ורבים המדרש שלא ומי החלונות. בעד קופצים עליו נןשה בשרו �'לברוח הספיק ז-ל הרבי מבטי תידודים �חידודים. הנשמה, לתוך חודרים הם כמדקרות, פעם אני זוכר הלב. את שוברים שבח! סל שלישית בסעודה אחת כ"ב ומסוגר סגור שהיה ז-ל, הוא אבל שולחן, נהג לא בחדרו שנה השולחן בראש ו �ישבו תלמידי גוולי מסובים אלו מסביבם, ו"העולם- צפופים, עומדים ואלה השולחן אל חברו, 31 על נשען ראשו איש הרגיש פתאום נפשו. חשבון עושה מאחוריו שהוא מי כי אחד, אברך -אני -לך, .לך� בחזקה. אותו דוחף קול. לו " לחש — הביתי' בעל כאן לאחוריו ראשו אח האבדך הפנה התעלף" מיו ז"ל. הרבי את וראה ההדר? את כבודו ראה האם — רבי? ה של דיוקנו קלסתר היה ומה הנני החורז את ראיתי האם — ס- אתה ופה עתה. גם אותו רואה שלום לקבל היה קל כך שבל ביר" רצופים שבועות ז"ל? הרבי מאת שזכינו עו בקזצק מתגלגלים היינו פעמים שלו. אצבע בקצה " לנגוע קצת י ממיס היה שבתות בערבי החיצוני החדר אך לחדרו. אנשים , אנשים , וגדוש מלא תמיד הוא ב � עיגים ומכלים שעות עומדים נש- הלבנות יבבות, ,. גניחות, צפיה, וחרטה, בתשובה מהרהרים ברים' הדלת עדיין במעשים• מפשפשים אינו זיל הרבי למה הה, נעולה. הקלקול את תולה אחד כל פותח? נפתחה סוף סוף והנה בעצמו. עומד הובי אך זורק. הקהל הדלת. טליתו " הקפוטק, בלי המפתן, על מגביה הוא ניו. לפ מתעופפת הקטנה נ- נדחפים, הארוכות. גבותיו את מתעלפים, יש שלום. לקבלת דחקיס , ה- תיש-צזהר והפחד חדוחק מחמת : להציץ הצלחתי פעם ' נסגרת. דלת שו- מיטה, ' שם הי חדרו• לתוך בחדר * , וארון �ספתם מנורה לחן' אפילו בא לא שנה. כ''ב תהלך ה זה היו לתורה וכשעלה בצבור. לתפלה הביט י לא בטליתו. מעופפים פניו ל י להםתכ יכול לא ואיש איש בפני זקנו *גוש, קטן, תארו? בצורתו. ש- אואל. להבות. עמיו לבן, קצר, ב- שם ' הייתי הדין. מעלמא לא דף• היו בנו. את השיא ל ; ז שהרבי יום גם י ודרבי איש, אלפים כחמשת שם אל נא ולא מחדרו יצא " לא ' אז סתח ל"שרעיברכות-י בשבת חחוטה^ ' ונעלם* מבט העיף דלתו, את לרגע תריץ(. בשנת )נתפרסם-לראשונה *ג-* � האחרון הקוצקא מעץ בנמו ן ( סיפןר ) ן א ;•לקיש של דבר. נחים זאב רני ואנה אנה התהלך ניאלד.( אח*כ ' , הי פניו במחשבות. תפ �ס נתור לזדן מזמן כאב. מרוכ םעיזתיס מתיך יוצאית פ �קות ע גניחות היו אתת מחככית היו ידיי כפית גרונו. מתבקקית היי ואצבעותיהן בשניה ש- כאיש נראה היה עצבנות מריב קטנת עששית עליי נטרפה ספינתו ליד החור את בקושי מאירה היתד. , בני הכסא קצה על ישב השולחן ת- בלי ישב היא וצנום קטן נער נר- כאילו היה נראה ה. ל ק נועה ד* שים עמוקה. דממה היתה בחור ה- מהחווים נשמע היה לא ?�ל נר- היה נחום זאב לרבי סמוכים. ל- ומבודדים בודדים הם כאילו אה בעילם אתם איש אין כאילו • גמרי חילם היא כאילו לו היה נדמה להא- יכיל היה לא הוא בהקיץ. את אירס כשעה לפני שרק מין' ש- לפני שרק הרבי של לבתו בנו - בחדר. כאן הרבי היה קלה עה ונאמן דוד, רבי הגדול, בנו אתו רבי טומאשובר. הירש רבי ביתו או- הזה, לחדר אותם הכניס הירש אברהמ'לה. החתן בנו ואת תו " דיותר עומדת היתד. השולחן על עמדי כסאות ושלשה ונייר. עט , להם אמר הירש רבי השולחן. ליד תנאים. ויכתבו הרבי ייכנס שמיד I בהסתר בסוד. יהיה שהכל והזהירם ה- בבית החסידים מן שאיש מאד. נחום רבי הוא מזה. ידע לא מדרש וועלוויש, רבי בחיבה, המכונה זאב, היתד, שמחה אנל מנוהל, קצת היה יהיה מעט עוד הגד. נלנ: מקננת מקוצק. הגוול הרבי של מחותנו ה אברהמ'ל החביב ובנו מעס עוד כך כל לא הרבי של חתנו יהיה עגמת ו צרות ת הדבר. יהיה קל לכך. שזכה עד עליו עברו נפש וירי- עליות די עבר. נסיוגות די זד, שמבל חשב, פעמים במה דות. ל � חשב פעמים כמד, דבר. יצא לא מ � הרבי של מחותנו יהיה היסך. צריך הכל אבל זכה. והנה קוצק. על לקח הוא מאד. בהסתר להיות הסתם מן הנסיון. את גם עצמו ע- להיות. צריך שכך , הרבי יודע ב- נכנסו העם מפשוטי זקנים שרה יד על עומדים היו זה. אחת זה מנין. ומבוהלים. מפוחדים הקירות הקודש מהיכל הדלר נפתחה והנה הו• מנדילי רבי הקדוש והארמויד בי- ונאמן הגדול בנו ואחריו ניע השו- ליד התישבו שלשתם תו. דבר אמר לא שתק. הרבי לחן. כמה שאחת אליו, לא דבר. וחצי מחוחנו. להיות היה צתך רגעים הי- רבי החתן. אברהמ'לע אל ולא לכתוב והתחיל העט את לקח רש על התנאים את גדולה במהירות המאה"ג הרב של בנו איך הגליון. השי- בקשר נקשר נחום זאב רבי הגדול הגאון הרב של בתו עם דוכין ורשם ניי מקאצק מענדל מנחם ר' נדוניא כמה התנאים. כל את גם מנחם ר' הגדול הגאון הרב נותן נותן הוא כמה קעםט לבתו. מענדל ה � כדרך בככוד ומלכושין לזוג. ב- היה א י שלפל זוכר הוא גגידים. את מזכיר אינו הירש שרבי עיניו, וכדו � קדוש, צדיק, אדמו-ר, התואר הרב דווקא אלא מד" הוא אולם הגדול. הגאון שתק. הוא פיו. את לפתוח פחד את הירש רבי לו הגיש זה ואחרי רועדת ביד חתם והוא התנאים. לפני יחתום היא רגע. היסס הוא חתם. דבר. שאל לא אבל ? רבי ה את הירש רבי הגיש זה ואחת מנחם חתם: והוא להרבי התנאים הע- גס וחתמו זיל. בהר''ל מענדל החתן: החתךנלה. נס וחתמו דים. וה- נחים, זאב ' ר בהדב אברהם הרב בת צינא שדד, הכלה כלה: ש- אחרי ותיבף מענדל. מנחם ד' או- ובאין הרבי עמד כולם, חתמו ב- ואחריו מהחדר. יצא ודברים מר רבי ביתו ונאמן דוד רבי הגדול יו גם ויצאו נשמטו אחד ואחד הירש. בנו עם לבדו נשאר והוא הזקנים. החתן. מ- יצא הרבי בקרבו. נשבר לבו לה- מבלי אפילו. אליו •ל*גות *לי לו להגיד מבלי עין. עליו עיף מ- העולם. כדרך טוב, מזל ברכת אותי השאיר לחיים. לשתות , בי- בי- רב היה לא כאילו לבדו. כך, על אתו חתם לא כאילו ראל. ש הקדוש. שמן את אחד גייר גליון בתו עם יחד חתם לא בנו כאילו של קשר על• תנאים. על הרבי של נחום זאב רבי לעולם. קיימא. מהד -ושוב. רצוא בחדר מסתובב חצי וגוברת. הולכת בעצבנות מהר. שעות. שלש שעתיים. שעה. שעד" השולחן ליד ישב שתק. בנו על קל נדנוד בלי הכסא. קצה על של רגש כלשהי תנועה בלי ?ניו. ר' של בלבו עולה רהטים ל- גיגש היה לזמן מזמן וועל*יש. םגיו. את קלות מלטף והיה בנו רצה ..הוא מפיו. יצא ,א חסי ן יכול לא נחו8ים. דנת $ו ו*ר הרגיש בפיו סתום. גריני איז' בעיניי נקיי ע �ת דמ מרירית יד א ל דיא השפלה. איזו השפלה לברוח. תצה היה לעשית. דד. לפרוץ רוצה היה צעוק. ל רוצה מספר היה וועליזיש רבי בשאגת. השעות על רב, זמן אחד כך, אחר גוול ישוער לא הללי האיומית ו ל להם, שהיחד, הרות השפלת העולם הללו. בשעות , ולבני לו יביא מה ירע לא בעדו• חשך יהיה זו בורך וכי הקריב. העתיו כוחותיו מקוצק הובי של מחותנו ל• ואין אזל. סבלו כוח עזבוה' אומר והיה נפשי עגמת את תאר מתחום היה שכמעט כך, אחר הרבי עם השידוך כל על לגמרי מקיגק. זה את זה רופו רעיונותיו עי- לא עילוי היה אברהמ'לה בנו ג- בקטנותו היה הוא רגיל. לוי ל- אחריו רופו הדור לי גדו און• היה לא היא גם לא. מ' •אתם. השתדך ושפל נדכא מבווו בחור יושב מה התנאים. תימת ח אחרי רוח, היה יכול הוא עשה. מד. עשה. ליד ונשא, רם כסא על לשבת ליד גדולה. בשמחה הדור. גדולי ה• נשאת סוב. כל מלא שולחן לומדים, גאונים, מעטרים ילחן ש היה לא מי ציבור. פרנסי עשיתם, אברהמ'לה, בנו של לאירוסיו בא התהו. בעולם הוא עכשיו ועכשיי , לו נדמה נרדף מבוהל. נפחד. תקופה. לי שאין כ עמד הליכתו, הפסיק וועלוויש ר' חיוך בבנו. והסתכל החדר בפינת לא שלו אברהפ'לה פניו. על עבר מלידתו גאון. היה הוא עילוי. היה וי• ר' זוכר. היה הוא היום. ועד של ראשונה ה נסיעתו את עלוויש לקידש כשנכנס לקוצק. אכרהמילד, עמו הקווש הרבי הרבה פנימה, בעיני לפלא הובר והיה בדיבורים. היד, שהרבי שידעו , החסידים גדולי ה- גדולי עם אף בדיבור ממעס עליו אמר כך ואחר קדישא. חבריה ממגו קיבל הזה שהנער , הרבי שתשב מד, יותר הרבה זו בנסיעה הוא ששכלו עליו ואמר תחילה. עליו של- אז. וסיים ממש. התורה שכל ל- תורה של ובר על מבין היות גנוזים ופנימיות עמקות כמה דעת — בתורה שמחדשים תיבה, בכל העולם. בכל בזד. יחיד הוא שלוש. בן קטן. ילו היה הוא השיעור את אצלו, נבר למו הוא ג- בחורים הישיבה בני עם שלמד רזה. קומה. קטן היה הוא דולים. ליד אותו רואים היד, שלא כםעט איך זוכר וועלוויש ר' השולחן. חמים בבגתם אוחו מעסף שהיד. על אותו גושא והיה ובשמיכות השיעור אל בוןורף בוקר לפגות ידיו בתשוקה לומד היה והילד בעיון. אברהמלה נרום אחת ופעם עצומה. או- קח ל ובזהירות השיעור, באמצע אל חידה והשכיבו זרועותיו על תו וה- השני לחדר חזר והוא מיטתו, הוא הבחורים. עם בלימוד משיך לא והם לתלמידים קושיא אז הקשה את שמעו ופתאום ליישבה. ידעו התרוץ. הנה אבי אבי הילד, קול א- בעצמו, הוא וגם התלמידים וכל הוא חמש בן ובהיותו נבהלו. ביו, לבחורים, שיעור אומר היה כבר הב � כל אצלו מתאספים היו כי בחתפות והלומדים, הגדולים ח �ריס ל- להם קשה שהיה כזו, ובקיאות ! שמים ויראת חידושיו. את הבין י לאין היו ומידותיו צדקוחו שלו, עד היום. ועד מתחילתי שיעור נבהל עומד היה אביו הוא, שגם הזה הפלא לפני ומרעיד ומשתומם שים אז וסיים עשר בן וכשהיה אז עשה אביו, הוא, כולו בבלי כ- לו ואמר גדולד" מצווה סעודת במידת יפול שלא כדי צחות, דרך ל� צריך ש"ס שמסיים שמי הגאווה, דא � נה מש מבין אינו שעדיין הבין שהוא שידע אעפיי , מאימתי שונה, וכבוד. תאווה מקנאה מאד וחוק ג מקוצק, , הובי ממנו דגה מד, עם להשתוך היה יכול הוא הלא את לקחת שהשתוקקו הדור, נדולי מ � הקדוש הרב לחתן. אברהמ'לה את שמע חיים, דבת בעל צאנז, ל � אליו לבא מאו וביקשו שמעו, את עצמו על לקה הוא צאנז. והמיגעת הדחוקה הנסיעה סלטולי ובבואם לשם. בנו עם יחד ונסע ח � תלסירי שני מצאנז הרב שלח י התחילו הם לבחנו. מופלגים כמיס חי � וחזרו תורה בדברי אתו לדבר נער שלגאון לו ואמרו להרב, כף בי גאונים, לשלוח. צריך הוא זד" נעל אמר אותו. מבינים איגם הם בעצמי אני אלך כן אם חיים, דברי הוא, אולם לבחנו. כדי לאכםניא את להטריח רצה לא וועלוויש, ר' ומיהר אליו, שיבוא מצאנז הגאון ה• ואמר הרב. לבית בנו עם יהלך בחוד אכרהמ'לה: לבנו מצאנז רב בית ל תלך שיעור, לך אתן חייתי שומ- ההיגיא ותלמוד שלי רמורש אתו שויבו ועו לשומו. שמסר ן אכרהמ'לה חזר דקות, כמה אחת את וייוע למו שכבר להרב, ואמר אם הרב שאלו בוריה, על הסיגיא ענה התוספות. ל ע גם ועבר ראה אח פניו ל שהציע עו כן. כן. לי: שאר וברי את וגם התיספות וברי עם להתפלפל והתחיל הראשונים י- הרב ונענה ארונה. שעה הרב כבר חיישת , חיותי כחור אמר: אסרתי שאני ממה יותר בסוגיא סעודה להכין הרב 'ציווה לחוש. ליו, א אמר הסעורה ובתוך בעבורם. אתכם, אכבד במה וועלוויש, ר' ל א אכבד כזה. חשוב אורח מר הרי שה- עמוק, עמיק בפלפול אתכם וע- מאה לאחר להגיו אותו כנתי עון. בגן הצויקים לפני שנה, שרים את ואמר לפניכם. אותו ואגיד איתו. סתיר ל יניסה הפיניל' היתד, מצאנז שהרב נראה יהיה דו- הנני ואמר, הדעת, תולשת לו חו- והנני ובת, את שסתרתם אה אברהמ'לד, נענה ופתאום מהם. זר הרב וברי לובריך גם אבא, ואמר: על וחזר במקומם. עומדים עדיין גופך והוסיף באות אית הרב דברי שוברי ויצא ובדים, כמה משלו הפלא ויפים חזקים עומדים הרב שמחה של איתות הרב ,ראר. � .! •ב- וג- צהובים, ניו ב ונעשו ראשו על ונשקו חן לך יש לו: ואמר אברהמ'לה, של ה- רבנו כמו לימוד, של טוב דרך זו- והוא זצ"ל. ביהודה הנודע גדול גוול רעש איזה וועלוויש ר' כר, ה- ובכל הלומדים בין אז נעשה , לראותו העיר אנשי כל ובאו עיר. לתת כדי ונדחקו וחכים, היניק את ב- כבר יושבים וכשהיו שלום, לו או- סבבו מצאבז, לצאת כדי ה ל עג מ- והיה אנשים, ואלפים מאות תם בו והכיר וראה , בנו בפני אז סתכל אלא והתפעלות, עינוי שום בו שאין בפ � ואחד אחד לכל שלום מחזיר בי- גדול רבי היה כאילו שסות, ש � וועלוויש, ר' יודע והוא שראל. מצאנז הרב ובין ביגו שהיה אעפיי ו- השידוך, אודות מכתבים חילופי דוג- שאין בנו על לו כתב הרב ה- נגמר לא העולם, בכל מתו מ- היה שהוא זה בגלל רק שידוך ב � היה כבר בנו וגם קוצק חסידי על התנגדות שם והיחד. קוצק, מצאנז שהרב שמע אח"כ קוצק. שהיתה מי על תרעומת לו היתר, השידוך, גגמר שלא תרעומת, לו התורה אור את השביתו שהם ואמר מביתו. ד נשמע היה לא דממה. שררה בתדר סגו- היו הדלתות קל. רקש לא אף נשמעת היתה לא להן ומעבר ' רות וועלוויש ר' כלשהי איוושה אפילו דבר. שום שמע לא אזניו. את אימץ ה- ליד לשבת המשיך אברהמ'לד. ת על תנועה. שום בלי שולחן הלהבה חדשה. אימה נפלה וועלוויש לזמן, מזמן מקפצת היתד. בעששית ישחרר ובחדר קיצה הגיעה כאילי מעיז היה לא וועלוזיש ר' חושך. ידיי את הכניס הוא דלת. לפתוח להת- שוב והתחיל האבנט, לתוך ה- פני על גדולות בפסיעות הלך שרע� ברוב תפוס היה הוא חדר• עליי שעברו ההרפתקאות כל פיו. עיני לפני עכשיו היו בנו, יעל מגור יצחק רבי הקדיש הגאון לבו. , גכדתו עבור לחתן בנו את רצה אברהם רבי הקדוש בגו של בתי א- בן את אליו שלח הוא מרדכי , אלי' פנחס ר' החסיד הגאון חיו' מאד, שמח הוא פילץ. של רבה להתקשר רוצה מגור הקדוש שהגאון בי- ונדברו מיו. הסכים הוא אתו. לקוצק, יחד כולם לנסוע ניהם ל- ורצו הרבי ברכת את לקבל וכך התנאים. בקוצק, שם כתוב לקוצק, כולם וכשבאו הווה. מאיר יצחק רבי החתן, ובנו הוא יר- וטרם , מרדכי אברהם רבי ובנו נאמן � בריצה בא העגלה, מן וי סו• הירש רבי האדמו"ר, של ביתו ל- מיד שיבוא לו ואמר מאשאוור, פעמים כמד. זה כי פנימה, קודש בא. כברי ככידו אם האדםו-ר שאל ו- מזל לסימן שזה כולם, וחשבו צתכים היו רוב פי על כי • ברכה, | שקיבלו עד ושבועות ימים לחכות ו- הרבי אל להיכנס ויכלו רשות א- מאת מרדכי אברהם רבי ביקש הרבי אל היכנסו עם שמיד ביו, לשידוך. ברכתו את ממנו יבקש מגור - •הקדוש הגאון כשנכנס אולם מיד נענה שלום, לו ונתן להאדמו"ר נכבדות לי מציעים ואמר: הרבי ר' של העילוי בנו את בתי עבור הזה. הנער על דעתך מד, וועלוויש, הגאון של טענותיו כל ונסתתמו ל � וכשמפד *ידז^חוגה. ותא מגוי בקיוש לו שקוה מה כל מחותנים אולם מאו. ונבהלו גרעוו פנימה, , נואש אמר לא מגור הקדוש הגאין , מרדכי אברהם רבי לבנו ואמר את יעשה פנימה, לקיוש כשייכנס דבר, שום יודע אינו באילו עצמו שי- לפניו שהציעו , לרבי לו יספר , יועלוויש ר' של בנו עם , עמו דור לבקש לרבי שבא אלא מסכים, והיא ה- מרדכי אברהם ורבי ברכתי את לו נענה כן. עשה והטהור קדוש ואמר: פקוצק. הקרוש האומי''ו שי- נכבדות, מדברים לי שנם אמת בלי לך אומר הנני אכל זה, דור שאם חז"ל, שאמרו כמו נגיעה, להוויע צתכים להתגייר נכוי בא מה נוי וחמורות, קלות מצוות לו נמו עצמו, על שמקבל מת שירע לביתו להכניס רוצה אדם אם כן ר' של העילוי כבנו כזה יקר כלי מקו- לו להודיע צריכים וועלוזיש, לעולם כזו נשמה כאד. מה על דם עצמו על מקכל הוא מד, שיוע הזה, לעבוו שיוכל כוי עליו, להשגיח שנוגע במה הקוושה, העכווה את לרבי לו ואמר והוסיף לשרשו. מר, גדול, צעםיל מרדכי אברהם ה- אמר, ולבסוף לעשות. צריך הוא מ- רתוק עדיין אני שגם היא אמת הדבר. ישתנה אולי אכל זר, שידוך שחיכה זוכר, הוא לשלום. וסטרו מגור הקדוש הגאון עם יחו בחוץ רבי וכשיצא ופחו. ועור. מתוך כל את להם וסיפר מווכי אברהם לו: אמר , הרבי ובין בינו השיחה גדול יהיה העילוי בנך אס ועתה גם לי ותתן ע-ה, רבנו כמשה רו- איני טהור, זהב אדומים אלף זה. בשידוך עוד צה ש- אני ומר. אני מי ול- כזאת אחריות עלי לקבל אוכל של הגבוהה הנשמה על השגיח שמנה הגדול, הצעטיל לפי בנך, הרבי לפני כ- וועלוויש, ו' הוא, נבהל ומה ש- ל לקב הקדוש להאומו"ר שנכנס ! ה- על כלל אתו דיבר לא לוס, ! דבר. חצי ולא ובר לא שידוך. הירש ת את כך אחר וכששאל , הרבי של ביתו נאמן טימאשאוור, לא הרבי של בביתו ובר *שום שידו- בעניני ובפרט בלעוו, נעשה ולשאול כלל. כך ל ע 'וע לא כים, על וידע מפחד. היה הרבי אצל פי על רק אתו, להשתדך ועיונו י- מגור הקדוש הגאון של ובריהם כמה ואחרי מרדני אברהם ר' בנו מ � חזר גפש, עגמת של שבועות ואחר גפש. בפחי ביתו אל קוצק מת מכתב פתאום קיבל רב זמן ל � תיכף שיבא טופאשובר הירש השידוך לגמור כוי בנו עם קוצק לו והשיב הקדוש. האדמויר עם , הקודמים יטודיו את בזכרו זה, על יכתוב שלא עד לקוצק, יבוא שלא ואם שיבא, האדמו"ר בפקודת לו וסיפר יבוא. לא לא, הירש רבי אחיכ לו הראה זד, מכתבו שאת סאמאשיבר, ואמר: וחייך מקוצק, להאומו-ר ל � כראוי אומךרוח, כנר לו יש בפקודתו, לכתוב לו וציווה מחותן. המכתב את קיבל וכאשר שיבוא. עם יחד לקוצק מיד נסע , השני אדם בן לשום גילה ולא בנו. אך נוסע. הוא מה לשם הדבר את הוליך השמים עוף איך. יודע איננו שעבר, ועיירה עיר ובכל הקול. את אותו �החסיויש כשראו לקוצק, בדרך לקראתם, מאד ' שמחו " בנו עם יחד והוא מז"מ. בברכת איתם ובירכו לגלות רצה ולא מפניהם, השתמט ביאתו את זוכר והוא דבר. להם פנימה לקודש כשנכנסו לקוצק, אודות על דבר הרבי להם אמר לא ה- לא פחד מרוב והוא, הנכבדות. ש- המכתב, ענין את כלל זכיר שבועיים שם וישב בפקודתו. נכתב הרבי אל כלל נקרא ילא בערך, הימים, באותם שלו נפש והענםת נרמה והיה לשער. ואין לתאר אין להש- כלל רוצה אינו שהרבי לו מ- שצחקו אברכים והיו אחו. תדך ש- העזתו, על והקניטו"לו, מנו, מחותנו להיות דווקא רוצה הוא עד אותו והשפילו הרבי של לס- עוד יכול היה שלא עד דכא, והיה מקוצק. לנסוע ורצה בול. מה הירש לרבי קולו במר צועק לקוצק, הביאו למה ממנו, רצה הירש רבי והיה בדברים. וכוומה כי בדבר, אשם אינו שהוא מתנצל, לגמור לבוא , הרבי ציווהו כך הרבי את לשאול וסירב השידוך. לקוצק. הביאו ולמד, התכוון למה י כידוע. גדול, היה פחד ד, כי ו • " לעזוב אצלו מוחלס היה ולבסוף להובי ללכת ורצה קוצק, !את ת אליו בא וגע ובאותו להיפרד. ע- , גקרא שהוא , סאמאשוגר '• הירש ל8ניו ויופיע הרבי ידי" על כשיו אימה עליו נפלה וכשנכנס, בנו. בלי ' , עצמית בכל רועד והיה גדולה איזה יווע אם , הרבי לו ואמר בני שחירש סיבים, תורה, חיוושי הלא ואמו: התחזק והיא העילוי לשאול רבנו ויכול פד. נמצא בני הירם ר' והתערב בעצמו. אוחו לבחון רוצח הרבי ואמר: בשיחה , הרבי לו ורמז בנך. את ולא איתך לר- רצונו אלא התכוון, לזה שלא יקר כלי איזה מבין הוא אם אות מה לראות גם ורוצה בנו, הוא הת- ואז סוב. חידוש אצלו פירוש בנו. חידושי הובי בפני להגיד חיל החידושים על להקשות הרבי והתחיל התחילו הירש ורבי והוא ולתרץ, מזה ויצא , הרבי בדברי להתערב דב �י כאילו ועמוק, גדול פלפול, הרא- אחד דברי היד. אכרהמלד. שהוא האדמו"ר אמר ולבסוף שונים. וועלוויש ר' הוא, שגם דווקא, רוצה באיזה כן גם יתחייב החתן, אבי נג- שכבר וחשב, הזוג. בעד סכום לכל. בלבו מוכן והיה השידוך מר ואמר: האומו-ר נענה כך בתוך ל אב להכניס מפחד אני עדיין זאת בכל אתויות איזו לביתי כזה יקר לי כ צריך. הוא השגחה איזו זו. היא הוא שלנו היסוד שכל נער, הוא כ• דבריו את בדיוק הוא וזוכר עליו. זא � דער וואם יוגגעל א הקוושים: ואם איהם. אויף איז אונז פון סאד חלילה יכול הוא לקוצק, יבוא לע- מיד יתחיל כי להתקלקל, וחס ופעם זה עם פעם בחסידות, סוק רבי? יהיה בסופו? יהיה ומה זה. עם התכ- זוהי האם חסידים? של רבי ב- שמע והיא השורש? זהו לית, יצא שלא ופחד דבתו את חרדה ואמר: והתחזק מהשידוך. דבר שום אני אחר, שידוך אתו אעשה ואם כן על טוב ויותר יותר? בטוח ואמר התורה. כרצון שיווך לעשית בשבילי נאה זה אין האומויר: א ל אם , בביתי יתקלקל הוא אס שלי לשורש כראוי עצמו על יעבוד ההעזה, לו היתד, איך יודע, ואיננו ש- יודע, אני זאת ענה: הוא אבל ב- כשי � ע דבוק שהוא מה לפי אם אף הקדושה, תורתנו לימוד יתבטל לא אחריו, ירוצו העולם כל הקדוש האדמו"ר והדים מלימודו. גדול בקול וקרא עיניו גבות את יושב אני גם , ואני ונורא: ממני נעשה ומה ומםוגר, סגור חושב אתה וכי , רבי שאני בעוד רבע רק הם שי-י הטירדות שכל להבאיס שלום נותן שאני השעה לשלום. ופסרו לדבר והפסיק אלי?! ידן, לא שוב כי נפש. בפחי ויצא השידוך לגמור הרבי מפכים אם לא. אם היה והוא ימים כמד. שוב ועברו את יודע איני באיויר. כאילו תל �י ליעץ מה יודע אינו ואיש עולמו. עוז ירהיב מי וכי יעשה. מה לו והוא הרבי פי את לשאול , בנפשי - מו המדרש ובבית באכסניתו מתהלך היחידי ונחומו ורצוץ. נשבר טרד' ולילה, יומם ולומד שיושב בנו, הוא , ופתאום מאומה. קרה לא כאילו לו קרא שעות, כמד, לפני היום , הרבי של ביתו נאמן הירש רבי ל- שייכנס גדול בסוד לו ואמר לכתוב כדי בגו, עם פנימה קודש יונח שכבר חשב והוא התנאים. וההר � נפש העגמת כל אחת חשב הוא עליו. שעניו פתקאות שמ,חה, מעט ירגיש מעט שעוד לא • אבל הזאת המרירות כל אחרי הת- על חתם הרבי אמת הוא. כן כבר הוא שלו ברהמ �לה א נאים• כבר והיא מקוצק, הרבי של חתנו קטן הלא איך? איך? אבל מחותנו. לו יש העם, שבפשוסי שבקטנים י � חתן. נעשה כשבנו נחת, יותר ה- שכל , העילוי שהוא אברהמ'לה הוא גאון. הוא אחריו. רצים עולם רבוני בקטנותו. ככר וטהור קדוש זה, כל לו מגיע למה עולם, של � וה- עיניו את סגר וועלוויש ובי עצומה. בהתלהבות להתנועע תחיל הכל שמגיע. כנראה שמגיע. כנראה ה- דרכו את יודע מי השמים. מן צריך כך בוודאי הרבי של קדושה להרהר אסור להרהר. אסיר להיות. כל את גירש והוא רבו. אחרי לבי המרירות. כל את רעיונותיו, פלח הוא עצומה. שמחה נתמלא בני על להסתכל והתחיל עיניו את כ- בשמחה כזו, באהבה כזו, בחיבה מרוב נפשו יצאה שכמעט עד זו' מתיקית. ז ז נפתחה ממש הרגע בזד, ופתאום הרבי של לחדרו המובילה הדלת, : ועל הירש, רבי ונכנס הקדוש, גדולה, ל טחה י ש שרויה היתד, פניו ה- אל היכנסו נקול: קרא והוא והמלה המחותן אל הקדוש, דני עמוק עמוק ירדה .המחותן* הזאת ה � ומתוק. סוב ישן ביין לנו לתוך הרבי ' המחותן. — סוף סוף נד" אבדהמ'לח[ מחותנו. פקוצק הקדוש ויחד השולחן. פני מעל מהר קם השולחן בראש הרבי לחור וכנסו ה- מקיצק. הקווש האדמו �ר ישב מיני יין, טוב. כל מלא היה ולחן ש האומייר יד ועל וכדומה מזונות דיו, רבי בכורו בנ• ישב הקדוש ובאשי בשבילם. כסאית נם ועמוו ל- הקדוש הובי איתם כיבו נכנס• ש?� היו ופניו ידו. על וייקא שבת. וציווה כלפיוים. ובועוות חקות ואז כולם, עבור הכוסות את למזוג להבות חוצב קול קולו, את הרים בקול: ושאג היין, על ובירך אש, ובשאגחו ובדבריו מחותן! חיים ל- אין עגומה, שמחד. ניכרת היתד, הבית. סעיפי כמעט שזעו עו שער. ב- ייפתת עכשיו ואמו: והוסיף הזד. הזוג עבור וכוי מקום שמים דלא סמירין מילין לאמר והתתיל ו- ישב וועלוויש ר' והוא, אתגליין. מי- עון. בגן שהוא לו נומה היה גוולה שמחה איש ראה לא מיו , הרבי של הקדושים ניו פ על כזו סודות כמוהו איש שמע לא מימיו הוא כי ישמע, ולא כאלה. קדושים - לש למסרם אין לה א שסודות הבין יש עכשיו , עכשי' שיהיה, מי יהיה ני עכשיו ללבו. רווח עכשיו נחת. ל! הי- גפשו על שלימה מגוחה ירוה ידו את רבי ה הושיט ואח"כ גיעה. ל- ירו אח לקח החתן, אל הקדושה ואמר: רגעים, כמד. 'החזיקה ידו. מתוך פרצה והשמחה חתן! לחיים לבו קירית מתוך הקדוש. גרוגו ונפשי נשמתו מתוך הקדושים. הב �ת כל שנתמלא עד הקדושות. ושמחה. אורה מזל ברכת קול נשמע זה וברגע מאות מתוך וקולנית גמלה טוב נרנות והיו המווש. בבית פיות א- גדין מתוך כאילו יוצאות אלה אחד. מלב אחד, מאיש כאילו חו, אין המדרש בבית והצהלה והשמחה וועלוויש ר' הוא, ראה ואז לתארה. אותה כל נפש, עגמת אותה שכל היו כה, עד לו שהיתר, רוח שפלות שיוכל שלאחריה. לשמחה הכנה רק ש � הרגיש ואז השמחה. את לקבל את ומילא ליו ע ירד עליון עם נ ונשמתו. נפשו ל כ ח החתן אמר האירושין ולכבוד קוצק, של המורע בבית כך אחר .פשסיל• והלומוים החםיוים לפני והשחוממ' ראו והבל ועמוק. גד