ארבעת הטאבואים 1 ארבעת הטאבואים של המחקר במערב, או: מה אסור לנו לדעת שמעתי שפעם, אסרה הנצרות על חקר החלל, אם הוא מבוסס על תיאוריית גלילאו. ופעם, זעמה הנצרות על הגילוי של מיניותם של הצמחים, וסירבה להכיר בכך. כל דור והתיאוריות ה"קדושות" לו, וגם בימינו ספג זוכה פרס הנובל מחיפה לקיתונות של בוז, בטרם הוכחו השערותיו. האם גם כיום רווחות תפיסות האוסרות עלינו לחקור דברים מסויימים? פוקו היה זה שהראה שכחות ענק גורמים לנו לד בר על, ולחקור דברים מסויימים. אותי תמיד עניין – מהו זה שאסור לנו לחקור בו? כבר בפגישתנו הראשונה, בתחילת שנות השמונים, לימדני מורי בפסיכולוגיית - ילדים הפסיכואנליטיקאי רמי בר - גיורא על כמה איסורי טאבו מערביים במחקר של איסורי המדעי. משמעותם המעשית המיידית - הטאבו היא אי - מתן תקציבי - המו בשטיפת נמצא הטאבואים של משקלם עיקר אך לנושאים, מחקר ח התרבותית - כללית בעניינם, עד כי נדמה ואין אנו מרגישים בקיומם. מאז ועד עתה השתנה רק מעט בהם, והנה השלושה עליהם סיפר לי, בתוספת אחד שהבחנתי בו בעצמי. 1 . הטאבו על השוואת אינטליגנציה את הטאבו הראשון, כך נראה, איננו ששים כלל להפר, ואם נחשוב טוב - יתכן ובצדק. לבי ינקפני אם יופר. ובכל זאת, בליבי אולי גם הייתי רוצה שיופר... ובשכלי: לא! ובכן, נראה כאילו קיים איסור לחקור הבדלי אינטליגנציה בין קבוצות שונות באוכלוסייה, בארץ ובעולם (כושים - לבנים, צרפתים - גרמנים ובארץ אשכנזים - ספרדים, מושבים - קיבוצים, בעלז מול ברסלב וכו'). האחד שהעז וחקר בתחום היה ג'נסן, בשנות הששים, והוא הועף ממשרתו במהירות עקב גל המחאה שקם בעקבות מחקרו. המחקר הצביע על הבדל מובהק של כחמש - עשרה נקודות אי.קיו. במבחן האינטליגנציה בין לבנים לשחורים (לא משנה כרגע לטובת מי!). אבל ערכי המערב המבוססים על השיוויון (לפחות של זכויות, חובות והזדמנויות), כור ההיתוך האמריקאי וערכיו הדמוקרטים, כולל 2 ד ר ו ר ז נ ד מ ן השמירה על זכויות קבוצות שונות באוכלוסייה להגנה מהפגעות מקבוצות אחרות – כל אלה עלולים להפגע. ומאחר והם נמצאים "מעל" לחשיבות ערך חקר האמת, והחשש לפגיעה בהם אכן מגביל את המחקר. ה שלכות רבות, חשובות ומועילות, יכלו לנבוע ממחקרי השוואה שאינם נעשים, ויתכן שמדובר בידע רב שיורד לטמיון. כמובן שבתחומים אחרים מאינטליגנציה – כגון חקר מחלות גנטיות – נעשים מחקרים השוואתיים רבים בין קבוצות באוכלוסייה והידע הנרכש מהם הוא רב. אולם לגבי האנטליגנצ יה – או הטפשות – כאן אנו עדיין בורים. אגב, התוצאה החיובית ממחקרו השערורייתי של ג'נסן, היא שהפכנו ערים להטייה התרבותית שהיתה ועדיין קיימת במבחני אינטליגנציה המערביים, ומכאן להבנת מוגבלותם של המבחנים המבוססים לכתחילה על מדדים המתאימים יותר לבן התרבות המערבי ת. בעצם, מבחנים אלה מעידים רק על יכולתו של הנבדק להצליח בלימודים אקדמיים גבוהים ותו לא (כלומר, למדנו שמבחן האנטליגנציה אינו בודק באמת "חכמה" אלא פשוט יכולת להצליח באקדמיה). הפכנו מודעים לכך שתרבויות שונות אינן ניתנות להשוואה בקלות על ממדים של תפקוד באופנ ות מערבית. בקצרה – אנחנו רב - תרבותיים, ואל לנו להשוות על פי קנה מידה של קבוצה אחת דוקא, המערבית. אין ספק, שהיה יכול להיות מאד מעניין להשוות בארץ בין יוצאי ארצות שונות – אבל אוי ואבוי מהתוצאות. איננו רוצים לדעת מי חכמים ממי, אילו עדות מכילות יותר חכמים ואלו עדות מכילות את הטפשים! מי מהעדות מכילה את בעלי הכושר הורבלי הנמוך ומי את הגבוה, וכן הלאה. אם נסחפנו – נתבונן אל העתיד, בו אולי יתמזגו העדות בארץ, אולי האנושות תגיע בעצמה למיזוג הומוגני – ואז כבר יהיה מותר לחקור, רק שאם הכל יתמזג, סביר שההבדלים יעלמו. 2 . הטאבו על חקירה מאיזה שלב העובר הוא "אדם" הגב' פאלאצ'י, חוקרת איטלקיה הרחוקה ממרכזי המדע בעולם, אשר חקרה בתשומת - לב (במיטב הציוד המדעי) את חייהם החברתיים של העוברים התאומים, מצאה במחקריה על העוברים ממצאים רבים ומרתקים (ביניהם את העובדה שדפוס היחסים בין הע וברים התאומים, כגון תוקפנות או ליטופים, או שהאחד דומיננטי ארבעת הטאבואים 3 והשני פסיבי – דפוס זה קיים כבר ברחם ונמשך כפי שהוא בדיוק במהלך חייהם הבוגרים). בהיותה איטלקיה - קתולית, נראה שהיא גם העזה למצוא את מה שכנראה אסור לאדם המערבי לדעת: מאימתי חי העובר כאינדיבידוא ל אנושי ( שאלה שבמערבה קובעת לגבי עוברים רבים האם ימשיכו לחיות או "יופלו")? היא מצאה שבגיל שמונה שבועות (מהמחזור האחרון של האם, כפי שנהוג למדוד) יש לעובר חיים אישיים ודפוס תנועות ותגובות אינדיבידואל י מדוע אסור לדעת ולהפנים זאת? מאחר וזה יוביל להבנה כי מדובר ביצור אנ ושי חי, ואז מה יהיה על "זכות האשה" להפיל/להרוג את העובר (או, בשפה "תקינה", להפסיק הריון)? בעיה קשה. הפתרון במערב - לא לחקור יותר מדי, כדי שלא לפגוע בזכותן של אמהות – בשיתוף הגניקולוגים - להמשיך ול"הפיל" עוברים בני 8 עד 12 שבועות, מבלי מפריע. המחקר בנושא ת חילת האנושיות של העובר אינו קיים כמעט, למרות היותו אחד הנושאים המרתקים ביותר עבור האנושות. אבל כאן משננת לנו רוח תרבות המערב, כי "זכות האשה על גופה כוללת זכות להרוג את עוברה". 3 . איסור לחקור את ההומוסקסואליות כתופעה קלינית מכל הנושאים של בריאות - הנפש – העלאת האפשרות שההומוסקסואליות היא בעיה שמקורה פסיכולוגי - תעורר את הויכוח והזעם הגדולים ביותר – מאחר ומדובר בשאלה בוערת - ערכית ופוליטית. לכן אין כיום מחקר בנושא אשר איננו חשוד על הטיה פוליטית בעד/נגד זכויות הלהט"ב, ואיכות המחקרים – בהתאם. בימינו אין לה בין ולהגדיר יותר את ההומוסקסואליות כסטייה מינית, כסוג של פסיכופתולוגיה, הניתנת לטיפול ולשינוי כנטיות אחרות, וזאת מאז ההחלטה של הפסיכולוגים בארה"ב (שנתקבלה תחת לחץ פוליטי חזק ומעט אלים), נמצא שההומוסקסואליות התקבלה כנורמה אפשרית בחברה המערבית, אשר מצידה גם כסובלים מבעיה (לבד מבעיות של אינה מגדירה עוד את ההומוסקסואלים סביבתם – שעלולה להתעלל בהם ולגרום להם לפתח בעיות נפשיות שונות כתוצאה מחוסר הקבלה של הסביבה). ההחלטה הנ"ל גם מונעת מהם קבלת אישור לטיפול נפשי מהביטוח הרפואי שלהם, וכמובן שאין שום תיקצוב למחקר על אפשרות הטיפול והשינוי. 4 ד ר ו ר ז נ ד מ ן לגבי טיפולים המיועדים לסייע למעוניינים מביניהם לפתח את ה"דו - מיניות" שלהם ולהתחבר לנשים – טיפולים אלה הולכים ונאסרים בכל העולם המערבי. טאבו על מחקר הגורמים להומוסקסואליות, וטאבו על אפשרויות השינוי. גילוי נאות - אני עצמי, ואינני כל ל היחידי בארץ העושה זאת (אולי היחידי המעז לצעוק זאת ברבים), טיפלתי בבחורים הומוסקסואלים רבים וראיתי הצלחות בטיפול, המתבטאות בחייהם ההטרוסקסואלים הנורמטיביים ובמשפחותיהם). מה בריאות אנשי קהילת בה תחזור האם כאן? העתיד צופן - מהקביעה הנפש ה"מקבעת" את הנער לנטי יתו (באכזריות מטופשת, כדברי פוקו) , ותעז לעורר נגדה את כל הכחות המיליטנטיים של "הקהילה הלהט"בית"? אין סיכוי – אנשי בריאות - הנפש, מרוסיה של סטאלין ועד ימינו, תמיד קידשו את ערכי החברה ופעלו "להתאים" אליה את הפרט – והיום ערכי החברה הם שהומוסקסואליות היא לגיטימ ית ואינה ניתנת לטיפול. אז ככה זה. לי נראה שיתכן והכיוון העתידי הוא הפוך – יותר ויותר התנהגויות מיניות שהוכרו כסטיות יוגדרו בעתיד כלא - פתולוגיות (הבאה בתור, לדעתי, באופן הדרגתי ביותר, היא הפדופיליה, שתוגדר כ"מימוש זכות המתבגר הצעיר/הילד למיניות עם אדם ממשפח תו או ידידיו הגדול או קטן ממנו, מתוך הסכמה כללית". התהליך כבר מתבטא בהורדת "גיל ההסכמה" בכל העולם. גם הסאדו - מאזו הולך ונהיה יותר לגיטימי בשיח התרבותי המערבי. המגמה כיום היא להגדיר כ"סטייה" רק אותה התנהגות המהווה גם עבירה פלילית. ברור שזה לא חייב להלום את מידת הבריאות הנפשית, אך הס מלחקור בנושא ההומוסקסואליות כסטייה, ואסור אף לחשוב על שינוי בה. אמנם, טאבו זה די נוגד את זכותו ויכולתו של האדם לנהל את חייו כרצונו – להתאהב, להצליח אולי להטרוסקסואליות, להפתח טיפולי בתהליך לנסות להתחתן ולבנות משפחה כשאיפתו. טאבו זה כשלעצמו אחראי, לדעתי, על התאבדויות רבות של מתבגרים, המקשיבים למדיה ול"מדע" בנושא - וסבורים בטעות שאין שום אפשרות לשינוי נטייתם המינית הלא רצויה להם. 4 . טאבו על מחקרי "סמים" – חבר'ה, הולך ומתרופף! נראה שקיים איסור לחקור את השפעות החיוביות של החומרים השונים המכונים בשם הגנאי "סמים", על תכונות שונות כגון: סקרנות, יצירתיות, ריכוז, ארבעת הטאבואים 5 שלווה, אמונה - דתית, שמחה בלימוד ושמחת - חיים. עקב איסור השימוש בהם, ושטיפת - המוח החריפה כנגד צריכתם, קיימת נטייה לא לאשר מחקרי ם המראים צדדים חיוביים כלשהם בהשפעות אותם חומרים, מהם יכולנו, לדעתי, להפיק תרופות הן לליקויי - למידה והן למגוון בעיות נפשיות. עקב האיסור – אין מחקרים כמעט, וטרם פותחו התרופות (בשנות החמישים, לפני הטלת האיסור הפלילי על כך, קיבלו יונה וולך וק. צטניק טיפול מעו לה בעזרת ל.ס.ד.). מחקרים ראשוניים כיום מצביעים על הצלחות רבות, ונראה שטאבו זה הולך ומתרופף, השבח לאל, עם התקדמות לגליזציית הקנביס בעולם. בישראל, למשל, מתבצע אחד ממחקרי החלוץ בתחום של טיפול בהלם - קרב על - ידי MDMA , הוא ה"אקסטזי" שהושמץ בזמנו בכל עלון - מידע של קופות החולים כ"מרוקן כל טיפת שמחה באדם" – והנה הוא מתחיל להתברר כמועיל מאד דוקא להתמודדות מבוקרת עם זכרונות קשים ומכאיבים מנשוא. גם הקנביס הולך ומתברר דוקא כתרופה לבעיות רבות – גופניות ונפשיות, ממש כפי שהיה זמין בבתי המרקחת בתחילת המאה העשרים (ליד הקוקאין ). מבין ארבעת הטאבואים הנ"ל, נראה כי טאבו זה (שחוזק עם "המלחמה בסמים" המטופשת של ריגן) - הוא הראשון ההולך להיעלם מן העולם, ועתיד התקדמות האדם והתקדמות הטיפול הנפשי הפסיכיאטרי בעזרת מה שיופק ממחקר אותם החומרים המכונים "סמים" - נראה לי מזהיר. לסיכום: ל ברי בעולמנו. ישנם הקיימים המחקריים אינם כל הטאבואים שאלה י טאבואים נוספים, בעיקר חברתיים - ערכיים. (עפ"ר הם נמצאים מתחת, אבל סמוך, לסף הכרתנו, ומעוררים מעט אי - עולות שאלות הקשורות אליהם. נוחות כאשר ניתן לזהותם לעתים, לפי המיידיות והרגשיות בהן נענות השאלות, יחד עם הפניית מבט בוחן לעבר מעורר השאלה. וכך בארצנו, למשל, קשה לדבר על זכויות הערבים בין המתנחלים, וקשה לדבר על זכויות היהודים בין הערבים). נ י סיתי לעיל להראות טאבואים אשר למרות היותם פועלים בשדה המדע, עיקר מקורם נמצא בערכי החברה. את טפשותם של הכמרים מול התפתח ויות המדע, ניתן לראות רק בדיעבד. בינתיים, חשוב לפחות לנסות ולזהות כמה שיותר מי הם נושאי הטאבואים של ימינו – לבל ניראה אנו מגוחכים מידי בעוד מאות שנים.